ההבדל בין קליגרפיה, טיפוגרפיה ולטרינג

הכל קשור לאותיות

כל שלושת הנושאים הללו קשורים לאותיות, אבל למעשה כל אחד הוא תחום אומנותי בפני עצמו.

תחשבו על שלושת הנושאים כמו על רקדנים:

1. קליגרפיה

קליגרפיה היא כמו רקדנית בלט חיננית. כל תנועה היא נוזלית, כל ליטוף על הנייר הוא ריקוד בפני עצמו.

הרקדנית מסתמכת על טכניקה וקצב, בדיוק כפי שהקליגרפיה מתבססת על הזרימה של היד והדיו.

תנועה אחת שגויה והיופי אולי יאבד, אך כאשר זה נעשה נכון, זה מראה מהפנט.

אם קליגרפיה מעניינת אתכם, הנה רשימת יוצרים שמלמדים קליגרפיה.

2. טיפוגרפיה

טיפוגרפיה היא הכוריאוגרף. זוהי האומנות של לסדר את צוות הרקדנים (המילים) כך שהם יצרו הופעה הרמונית.

הכוריאוגרף קובע את המרחק, הגודל והסגנון, ומוודא שכל רקדן יודע את מקומו ותפקידו.

מדובר על שימוש בתנועות קיימות (גופנים) והגדרתם לקצב הטוב ביותר (סידור) כדי שהקהל יוכל להבין ולהעריך מה נמצא מולו.

3. לטרינג

לטרינג, הוא כמו קרב פריסטייל היפ־הופ.

מדובר על יצירת תנועה ייחודית לכל מילה או ביטוי, הצגת אינדיבידואליות ונצנוץ.

כל הופעה היא מקורית, והדגש פחות על הזרימה ויותר על ההשפעה.

לטרינג יכול לסחוף ולרגש אפילו עם כלים פשוטים כמו דף ועיפרון - לפעמים זה לגמרי מספיק.

וכמובן שלטרינג מפואר תמיד מתחיל מסקיצה:

מי הם שלושת הרקדנים?

הבלרינה: אמנית הכתיבה היפה (קליגרפיה)

הכוריאוגרף: אמן סידור טקסטים (טיפוגרפיה)

הפריסטיילר: אמן ציור אותיות (לטרינג)

בין אם נבחר ביופי הבלט, התודעה האסטרטגית של הכוריאוגרף או האינדיבידואליות הבולטת של אמן ההיפ-הופ, למילים יש את הדרך שלהם לרקוד על רחבת הקנבס, ולהניע סיפורים ומסרים לחיים.